#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קורה 1) בריאה 2) רעועה 3) חדשה, שנשברה ביו&quot;ט, האם הוא מוקצה?	"1) כתב המג&quot;א (ס&quot;ק ב&#x27;) דאפי&#x27; למ&quot;ד דר&quot;ש מתיר בהמה בריאה שמתה דהוא יושב ומצפה שמא ישחטנה חש&quot;ו וכמ&quot;ש תוס&#x27; (חולין י&quot;ד ע&quot;א), מ&quot;מ בקורה בריאה לכו&quot;ע מודה ר&quot;ש דהוי מוקצה מחמת איסור דאינו יושב ומצפה, ועוד מלבד זה יש בו איסור נולד (שעה&quot;צ ס&quot;ק ב&#x27;) 2) בזה נחלקו ר&quot;ש ור&quot;י אם יש מוקצה, והמחבר מחמיר כר&quot;י ביו&quot;ט, ואפי&#x27; הרמ&quot;א מחמיר לגבי נולד וכאן הוי נולד דמעיקרא היתה קורה והשתא עצים בעלמא, וכן משמע מירושלמי דאם נשבר מערב יו&quot;ט ויש עליו תואר כלי [רעועה] ונשבר עוד הפעם ביו&quot;ט הוי נולד ומוקצה (ב&quot;י, דרכ&quot;מ ס&quot;ק א&#x27;) [ויש גרסא אחרת בירושלמי (מג&quot;א ס&quot;ק ב&#x27;), ועי&#x27; בערוה&quot;ש (סע&#x27; ד&#x27;)] (מ&quot;ב ס&quot;ק ב&#x27;) 3) מבואר בגמ&#x27; שבת (מ&quot;ג) דעבידי דפקעי ותלוי במח&#x27; ר&quot;ש ור&quot;י (ביה&quot;ל ד&quot;ה אפילו)"	סימן תקא סעיף א-ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בכלי בריא שנשבר ביו&quot;ט?	"כתב המג&quot;א (ס&quot;ק ב&#x27;) דהוי כבהמה בריאה דתלוי במח&#x27; ר&quot;י ור&quot;ש דכלי עשוי לשבר משא&quot;כ קורה, וכן משמע בגמ&#x27; ביצה (ל&quot;ב ע&quot;א) דלא מוקמינן הברייתא בכלי בריא וכר&quot;ש, ולפי&quot;ז לדידן דקיי&quot;ל כר&quot;ש לגבי נולד ביו&quot;ט צריך להיות ראוי למעין מלאכתן ראשונה (שעה&quot;צ ס&quot;ק ב&#x27;) {ואם יש לו כלי חזק מאד דאין דרכו לישבר יתכן דהוי כקורה ואפי&#x27; ר&quot;ש מודה דהוי מוקצה}"	סימן תקא סעיף א-ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בקורות העומדות לבנין?	"הוי מוקצה אפי&#x27; לר&quot;ש דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס (ב&quot;י, מג&quot;א ס&quot;ק א&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק א&#x27;) [והקשה רע&quot;א (סי&#x27; ש&quot;ח) למה אינו יכול להשתמש בהם באמצע השבת ולבטלם ממוקצה של חסרון כיס דהרי לית ליה לר&quot;ש מגו דאיתקצאי, ותי&#x27; החזו&quot;א (סי&#x27; מ&quot;ב ס&quot;ק ט&quot;ז) דאינו יכול להפך אבן לכלי באמצע השבת]"	סימן תקא סעיף א-ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	עצים העומדים להסקה, באיזה כלי מותר לבקע אותם?	"איתא במתני&#x27; (ביצה ל&quot;א) דאסור בקרדום ובמגל אבל במותר בקופיץ בצד קצר שבו [אבל לא בצד רחב דזהו דרך אומנות (טור) א&quot;נ משום שינוי (ר&quot;ן, מ&quot;ב ס&quot;ק ה&#x27;)], ולמעשה כתב המחבר בשם תוס&#x27; דאין אנו בקיאין מהו קופיץ ולא יבקע עצים אלא בסכין או בידו (מ&quot;ב ס&quot;ק ז&#x27;)"	סימן תקא סעיף א-ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה מותר לבקע עצים, הרי הוא מכשירי אוכל נפש דאפשר מבעוד יום?	"1) המרדכי בשם הראבי&quot;ה תי&#x27; דמיירי כשהוא מחתך חתיכות גדולות דאינו אלא עובדא דחול אבל אה&quot;נ חתיכות קטנות אסור משום טוחן דהיה אפשר מבעוד יום (מובא בב&quot;י)&lt;br&gt;2) הראב&quot;ד (הל&#x27; יו&quot;ט פ&quot;ד ה&quot;י) תי&#x27; דיש מכשירין שהם כאוכל נפש ממש ומסרן הכתוב לחכמים, והם אמרו דמותר לדוך תבלין כדרכן ומלח מותר בשינוי, ואפשר דביקוע עצים הוי כמלח מפני שא&quot;א לבשל ולאפות בלא עצים ומותר בשינוי (מובא בקיצור בב&quot;י ור&quot;ן) [וכעין זה בערוה&quot;ש (סע&#x27; ח&#x27;)]&lt;br&gt;3) הר&quot;ן תי&#x27; דלבקע עצים לצורך מדורה נחשב כאוכל נפש ממש ומתוך שמותר לבקע למדורה מותר נמי לבקע לצורך אכילה (מובא בב&quot;י)"	סימן תקא סעיף א-ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו ההערות על המהלך של הר&quot;ן?	"1) הקשה מהר&quot;י אבוהב (מובא בב&quot;י) האיך מותר לבקע עצים להבערת מדורה, הרי הבערת מדורה אינו מותר אלא מתוך שמותר להבעיר לבשל ולבישול גופה אינו יכול לבקע עצים, ותי&#x27; המג&quot;א (ס&quot;ק ג&#x27;) דכיון שגופו נהנה ממדורה הוי כאוכל נפש אבל עדיין אינו ממש אוכל נפש ומש&quot;ה איצטריך טעמא דמתוך, והשיג עליו היד אפרים אם אינו אוכל נפש א&quot;כ למה מותר לבקע עצים בשבילו {ונראה דכוונת המג&quot;א הוא דהוי כמקצת אוכל נפש}&lt;br&gt;2) השער המלך מעורר דמבואר מהר&quot;ן דאמרינן מתוך להתיר מכשירי אוכל [דסוף כל סוף הוא מבקע עצים לבשל דהוי רק מכשירי אוכל נפש], ואין זה פשוט כלל דמבואר בתוס&#x27; כתובות (ז&#x27; ע&quot;א) דמכשירי אוכל נפש אסורים אפי&#x27; ע&quot;י מתוך&lt;br&gt;3) כתב הערוה&quot;ש (סע&#x27; ה&#x27;) דזהו היתר רק בזמן הקר שקטנות ראויות לחימום"	סימן תקא סעיף א-ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מדוע אסור לבקע בקרדום?	1) הטור כתב דהוי דרך אומנות&lt;br&gt;2) הראב&quot;ד כתב דצריך לעשות שינוי [דס&quot;ל דהוי כמו אוכל נפש שאפשר מאתמול וזה מותר רק ע&quot;י שינוי]&lt;br&gt;3) הר&quot;ן כתב מפני שנראה כאילו הוא עושה כלים	סימן תקא סעיף א-ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לבקע עצים גדולים 1) הראוין להסקה 2) שאינם ראוים להסקה?	"1) הטור כתב דלא ישברם כלל בכלי דהוי טרחא שלא לצורך, ולשברם ביד רש&quot;י (ליתא בפנינו) מקיל והרא&quot;ש מחמיר, והמחבר מחמיר כהרא&quot;ש {כן הוא מפורש בסע&#x27; ב&#x27;, וכן הוא הפשטות בסע&#x27; א&#x27; [וע&quot;ע בגר&quot;א (ס&quot;ק ב&#x27;) דמשמע דביאר המחבר בענין אחר]}, והמג&quot;א (ס&quot;ק ה&#x27;) הביא מיש&quot;ש דמקיל כרש&quot;י דכן משמע מתוספתא דלא ישברם באבן אבל מותר להכניסם בחור ולשברם, אבל דחה הפר&quot;ח דהתם מיירי בעצים גדולים שאינם ראוים להסקה והא דאסור לשברם באבן היינו משום איסור מוקצה, ולמעשה הסכימו האחרונים להחמיר כהרא&quot;ש שלא לשברם אפי&#x27; ביד (מ&quot;ב ס&quot;ק י&#x27;), אבל הערוה&quot;ש (סע&#x27; ז&#x27;) משמע דהוא מצדד להקל כפשטות התוספתא 2) מותר, אבל כתב המחבר לחוש לשיטת המרדכי דס&quot;ל דאינו יכול לעשותם דקים משום איסור טוחן (מ&quot;ב ס&quot;ק ד&#x27;), ולא נתברר לנו שיעור גדלות וקטנות, ולמעשה נוהגין שאין מבקעין עצים כלל אלא ע&quot;י עכו&quot;ם (ערוה&quot;ש סע&#x27; ה&#x27; - ו&#x27;)"	סימן תקא סעיף א-ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בחול המועד?	"מעיקר הדין מותר לעשות מעשה הדיוט לצורך המועד [ואם אפשר צריך להכינם מקודם], אמנם המג&quot;א (ס&quot;ק ד&#x27;) הביא היש&quot;ש שהמדקדקין נוהגין להחמיר כמו יו&quot;ט, וביאר המחה&quot;ש דהיינו בעצים הראוין להסקה אינם מבקעים כלל, וגם העצים שאינם ראוים להסקה מבקבעין בסכין או בידם, ומיהו כתב היש&quot;ש דבמקום שעצים יקרים ויש בה הפסד מרובה לבער כולם מותר לבקע העצים אע&quot;פ שהם. ראוים להסקה (מ&quot;ב ס&quot;ק ח&#x27;)"	סימן תקא סעיף א-ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מביאין עצים מן 1) השדה 2) הקרפף 3) החצר?	"♦ עיין תרשים בסוף הספר ♦<br><img src=""paste-8ce375fe66af0afef6ed891df4e5c9018995a03d.jpg"">"	סימן תקא סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במפוזרים בקרפף או בקרפף שאין בה מסגרת או חוץ לתחום?	"המחבר כתב דעצים מוקצים, ובאמת תלוי לפי הטעמים הנ&quot;ל, לפי הרמב&quot;ם הוי עובדין דחול ולפי הר&quot;ן ויש&quot;ש הוי מעמר [או מחזי כמעמר], ולפי&quot;ז אסור אפי&#x27; להרמ&quot;א דלית ליה מוקצה ביו&quot;ט, אבל לפי רש&quot;י הוי איסור מוקצה לפי&quot;ז מותר לפי הרמ&quot;א דלית ליה מוקצה ביו&quot;ט, ולמעשה הכריע המ&quot;ב (ס&quot;ק י&quot;ז) דנכון להחמיר [ועוד כתבו הט&quot;ז (ס&quot;ק ה&#x27;) והפמ&quot;ג (א&quot;א ס&quot;ק ט&#x27;) דלפי הטעם דמוקצה מהני להזמין העצים בהדיא קודם יו&quot;ט, אכן הביה&quot;ל (ד&quot;ה הרי) מפקפק בזה דבמקום ששיערו חכמים שהוא מקצה דעתו ממנו לא מהני להזמינם בפירוש, וכן מעורר החמד משה {והא דמצינו דמהני דעתו בפירוש באיל וצבי שילדו בפרדס שרחוק מן העיר (שעה&quot;צ סי&#x27; תצ&quot;ז ס&quot;ק מ&quot;ג), י&quot;ל דהיינו בדבר שמחמת ריחוק מקום אמרינן דמסתמא מקצה דעתו ולזה מהני להזמין בפירוש משא&quot;כ הכא בעצים בקרפף דניכר מתוך מעשיו שאינו מזמינם דאין לה פותחת וכדומה בזה לא מהני להזמין בפירוש}]"	סימן תקא סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בעלי קנים וגפנים שהכניסם מערב יו&quot;ט?	"חשיבי כמפוזרים שיבא הרוח ומפזרם, אבל אם הניח כלי עליהם מהני. לפי רש&quot;י מיירי בענין מוקצה [ולפי&quot;ז אם נמצא בסוף שלא פזרן הרוח עדיין הוו מוקצה, ואם הניח כלי עליהם ואפ&quot;ה פיזרן הרוח לא הוו מוקצה (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ח וס&quot;ק כ&#x27;)], ולפי הר&quot;ן הוי חשש מעמר [ואפי&#x27; אם לא פיזרן הרוח חיישינן שמא בשעה שיבא ליקח אותם יפזרם הרוח (ב&quot;י, מג&quot;א ס&quot;ק י&#x27;)] ולפי&quot;ז אפי&#x27; אם הניח כלי עליהם ובא רוח ופיזרן אסור (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&#x27;) [והא דכתב המחבר דאם הניח כלי עליהם הרי אלו מוכנים, ר&quot;ל אינם אסורים משום מוקצה (שעה&quot;צ ס&quot;ק כ&quot;ד)]"	סימן תקא סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בעלים המחוברים לענפים?	"כתב הערוה&quot;ש (סע&#x27; י&quot;א) דהוו כמכונסים"	סימן תקא סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בעצים שנשרו מן האילן ביו&quot;ט?	"הם מוקצה מפני ג&#x27; טעמים, א&#x27; היו מחוברים בין השמשות, ב&#x27; נולד, ג&#x27; גזירה שמא יעלה ויתלוש (מג&quot;א ס&quot;ק י&quot;א, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;א), ולפיכך הם אסורים אפי&#x27; להשיטות דלית להו מוקצה ביו&quot;ט (שעה&quot;צ ס&quot;ק כ&quot;ו) [וזהו מחמת הגזירה שמא יעלה ויתלוש אבל לגבי המוקצה של מחובר כתב הבית מאיר דדוקא בפירות אמרינן לקמן (סי&#x27; תקט&quot;ו) דהוו מוקצה לכו&quot;ע כיון שלא ליקטן מסתמא הסיח דעת מהם כדי שיתבשלו יותר על האילן משא&quot;כ בעצים המחוברים אינו מסיח דעת מהם ותלוי במח&#x27; אם יש מוקצה ביו&quot;ט (מ&quot;ב דרשו)]"	סימן תקא סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מסיקין בכלי שלם?	"כן [דלא כר&#x27; נחמיה דס&quot;ל דאין כלי ניטל אלא דרך תשמישו (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ח, שעה&quot;צ ס&quot;ק ל&quot;ג)], והמג&quot;א (ס&quot;ק י&quot;ג) הביא מיראים וספר טל אורות דדוקא במוסתקי דאסור לשרוף כלי שלם משום איסור סותר, והקשה עליהם המג&quot;א מעכו&quot;ם שחקק קב בבקעת דאמרינן דאסור משום נולד תיפוק ליה משום איסור סתירה, אלא פי&#x27; המג&quot;א כי היכי דהבערה הותרה לצורך כך סתירה הותרה לצורך, ודוקא כשהוא נהנה בשעת הסתירה כגון ע&quot;י שריפה אבל בודאי אסור לבקע כלי אפי&#x27; לצורך אוכל נפש [דהוי רק מכשירי אוכל נפש (מחה&quot;ש)], והגר&quot;א (סי&#x27; שי&quot;ד) והערוה&quot;ש (כאן סע&#x27; י&quot;ג) תירצו דאינו סותר ממש אלא דרך גרמא וממילא מותר לאוכל נפש {והקשה ר&quot;י באק לימא אשו משום חצו, ורק לגבי מוקצה אמרינן דאינו מעשה ממש, וי&quot;ל דאשו משום חצו הוא לגבי הבערה אבל לא לגבי איסור סתירה, וצ&quot;ב, ועי&#x27; בירושלמי שבת (פ&quot;ב ה&quot;ג) דמשמע דמיד הוי מעשה בידים ואח&quot;כ הוי גרמא בעלמא}, והאור שמח תי&#x27; דאין זה מעשה סתירה כלל ודומה לשריפת ספר דאינו מעשה מוחק {אבל מכל הני פוסקים משמע דאפי&#x27; בשריפה יש בו משום סתירה ומוחק}"	סימן תקא סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מדוע אינו אסור משום איסור בל תשחית?	"מיירי כשאין לו עצים אחרים (מג&quot;א ס&quot;ק י&quot;ג, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ח) א&quot;נ כשאינם שוין אלא כדמי עצים (ערוה&quot;ש סע&#x27; י&quot;ג)"	סימן תקא סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בשברי כלים?	"אם אינם ראוים למעין מלאכתן ראשונה הוו נולד ומוקצה וממילא אסור להסיק אותם [ואע&quot;פ שאינו מטלטל בהם מ&quot;מ המעשה הדלקה הוי כטלטול (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ג), וכן מבואר בגמ&#x27; שבת (כ&quot;ח ע&quot;ב), וע&quot;ע ברש&quot;י (קכ&quot;ד ע&quot;ב) דקצת משמע דמותר להדליק מוקצה אם אינו מזיזו, וצ&quot;ע, וזהו פשט ברשב&quot;א ומג&quot;א (ס&quot;ק י&quot;ב) דמוקצה אסור להנות ממנו (שעה&quot;צ ס&quot;ק ל&quot;א), והקשה הבית הלוי (ח&quot;א סי&#x27; י&quot;ב) דמבואר בכמה מקומות דמותר לישב ולשכב על מוקצה, ותי&#x27; הקה&quot;י (ביצה סי&#x27; ד&#x27;) דהיינו במוקצה מחמת גופו ולאו משום דאקציה דעתו מהם [ומוקצה הוי לשון מושאל (ר&#x27; א.י.ס.)] משא&quot;כ בדבר דאקציה דעתו מהם יש בהם איסור אכילה ותשמיש וממילא אסור גם לטלטלם], ויש מקילין כשהם ראוין לשום מלאכה דלא הוו נולד וכמ&quot;ש לעיל (סי&#x27; ש&quot;ח סע&#x27; ו&#x27;) (שעה&quot;צ ס&quot;ק כ&quot;ט)"	סימן תקא סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להפך בכלים לאחר שהודלקו במקצת?	לאחר שנעשו אינן ראוין למלאכתן ראשונה [או שום מלאכה לפי המקילין] הוו מוקצה ואסור להפוך אותם באש אלא אם ריבה עליהם עצים מוכנים (רמ&quot;א), אבל בלא היפך ליכא איסור ליהנות מהם דבשעה שהדליקם היו כלים שלמים ולאחר שנשרפו אינו עושה בהם שום מעשה (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ו)	סימן תקא סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בגוי שעשה כלי ביו&quot;ט 1) מעצים של ישראל 2) מעצים של הגוי?	"1) הוי נולד ומוקצה ואסור להסיק בו (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ח) 2) כתב השעה&quot;צ (ס&quot;ק ל&quot;ה) דתלוי במח&#x27; גדולה לעיל (סי&#x27; שכ&quot;ה סע&#x27; ד&#x27;) בפת שנאפה בשבת אם אסור משום נולד, ולמעשה המחבר מקיל בשעת הדחק, והחזו&quot;א (סי&#x27; מ&quot;ד ס&quot;ק י&#x27;) מחמיר"	סימן תקא סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בעץ שמחתין בו האש?	אם מיוחד לכך הוי כלי ולפיכך אם נשבר הוי שברי כלים ומוקצה ואסור להסיק בו (מג&quot;א ס&quot;ק י&quot;ג, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ח)	סימן תקא סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בכלים שנשברו מבעוד יום?	הוו עומדים להסקה ומותר להסיק בהם, אמנם אם הם עדיין ראוין למלאכתן ראשונה דינם כשלמים ולאחר שהודלקו במקצת אסור להפך בהם (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ט) {והמ&quot;ב סותם להקל דא&quot;צ לחוש להשיטות דכשהם חזי לשום מלאכה עדיין נחשבים ככלים שלמים}	סימן תקא סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מסיקין בקליפי אגוזים אם אכלם 1) מערב יו&quot;ט 2) ביו&quot;ט?	"1) כן 2) לא דהוו נולד דמתחילה היו ראוין לאדם ועכשיו ראוין לבהמה [ולא מהני דעתו עליהם (תוס&#x27; שבת כ&quot;ט, ערוה&quot;ש סע&#x27; ט&quot;ו)]"	סימן תקא סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מסיקין באגוזים 1) בלא קליפתן 2) עם קליפתן?	"1) הב&quot;י הקשה סתירה דתניא בברייתא דאין מסיקין באגוזים עצמם ובתוספתא תני דמסיקין בהם, ותי&#x27; דהברייתא מיירי בלא קליפתן דאינם מוכנים להסקה כלל, וכן נקט הרמ&quot;א דאסור להסיק באגוזים עצמם [וזה דבר חדש דיש דבר שמותר בטלטול ואוסר בהיסק (שעה&quot;צ ס&quot;ק מ&quot;א)], והקשה המג&quot;א (ס&quot;ק ט&quot;ו) מאי שנא מכלים, ותי&#x27; דשאני אוכלים דאין דרך כלל להניחם על האש [וביאר הערוה&quot;ש (סע&#x27; ט&quot;ו) דעכ&quot;פ הם מין עץ], אכן המג&quot;א מסיים דאיתא בירושלמי דמותר להסיק באגוזים עצמם {ולפי&quot;ז צ&quot;ל דיש מח&#x27; בין הברייתא ותוספתא וקיי&quot;ל כהתוספתא}, וממ&quot;ב (ס&quot;ק ל&quot;א) משמע דהוא מצדד להקל כהירושלמי 2) כתב הב&quot;י דזהו פשט בתוספתא דתני דמסיקין באגוזים היינו עם קליפתם דאז מוכנים הם אגב קליפיהם, וכן נקט הרמ&quot;א (מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ב)"	סימן תקא סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להסיק בגרעינים של תמרים הנאכלים ביו&quot;ט?	"אם נשאר רק הגרעינים הוו נולד דמתחילה היו טפלים להתמרים שראוים לאכילת אדם ועכשיו רק ראוים למאכל בהמה, אבל אם נשאר מהם על הגרעינים מותר לטלטל הגרעינים אגב האוכל [וה&quot;ה בתמרים רעים שמתחילה אינם ראוים אלא לאכילת בהמה (ב&#x27; מהלכים ברש&quot;י בתמרי ארמייתא)] (מ&quot;ב ס&quot;ק ל&#x27;, שעה&quot;צ ס&quot;ק ל&quot;ט) "	סימן תקא סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	יו&quot;ט שחל אחר שבת, מה הדין לגבי לפידים שכבו בשבת?	"איתא בירושלמי (ביצה פ&quot;א ה&quot;א) דתלוי במח&#x27; רב ור&#x27; יוחנן בביצה שנולדה בשבת אם מותרת ביו&quot;ט, ויש בזה כמה מהלכים בראשונים:&lt;br&gt;1) הרא&quot;ש ביאר שהירושלמי ס&quot;ל דנחלקו רב ור&#x27; יוחנן ביו&quot;ט שחל אחר שבת אם הוא קדושה אחת או ב&#x27; קדושות וזה שייך בין בביצה בין בלפידים, אבל אנן קיי&quot;ל דהוי ב&#x27; קדושות והא דמחמירים בביצה היינו משום הכנה, וזה אינו שייך בלפידים&lt;br&gt;2) רבינו ברוך בעל התרומה ביאר דרב חסדא בירושלמי לית ליה הכנה על כן היה מוכרח לו לפרש המח&#x27; בקדושה אחת, אבל אנן אית לן הכנה ושייך הכנה אפי&#x27; בלפידים שטובות להדליק כשהודלקו כבר וכבו, וכן פסק הטור להחמיר [והקשה הב&quot;י דלפי&quot;ז אפי&#x27; אם כבו בו ביום יהא אסור דומיא דביצה דאסורה בו ביום שנולדה, ותי&#x27; הדרכ&quot;מ (ס&quot;ק ג&#x27;) אה&quot;נ דלפי רב אסור אפי&#x27; בו ביום א&quot;נ דוקא בביצה החמירו אטו יו&quot;ט אחר שבת אבל לא גזרו על לפידים שכבו בו ביום רק משבת ליו&quot;ט או ב&#x27; ימים דר&quot;ה דלחומרא הוי כב&#x27; ימים, והמג&quot;א (ס&quot;ק ט&quot;ז) תי&#x27; דדוקא בביצה אסורה בו ביום גזירה אטו ביצה שנולדה ביו&quot;ט אחר שבת משא&quot;כ לפידים ליכא למיחש שמא ידליקו בשבת אותן שכבו בו ביום]&lt;br&gt;3) המרדכי בשם הר&quot;י ביאר דהירושלמי מחמיר משום הכנה אבל אנן ס&quot;ל דליכא הכנה בלפידים כיון שגוף הפתילה ועצי המדורה היו בעולם והוי כמו אפייה ובישול"	סימן תקא סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	איך קיי&quot;ל?	"הרמ&quot;א מקיל לגמרי [בין באותו יום בין ב&#x27; ימים דר&quot;ה בין יו&quot;ט שחל אחר שבת] כהמרדכי דלא מקרי הכנה מפני שגוף הפתילה הוי בעולם, אכן היש&quot;ש (מובא במג&quot;א ס&quot;ק ט&quot;ז) והט&quot;ז (ס&quot;ק ז&#x27;) ועוד אחרונים חוששים להחמיר כרבינו ברוך בעל התרומה והטור [והתרוה&quot;ד מחמיר אפי&#x27; בצד השני], והכריע המ&quot;ב (ס&quot;ק ל&quot;ד, שעה&quot;צ ס&quot;ק מ&quot;ב - מ&quot;ג) דטוב ונכון לחוש להמחמירים ויכין הפתילות מבעוד יום [וכ&quot;כ הקרבן נתנאל (ביצה פ&quot;א אות פ&#x27;) דמטעם זה נוהגין בכל ערב שבת להכין הפתילות], ולכל הפחות ידליק מצד השני של הפתילה, אמנם כתב הערוה&quot;ש (סע&#x27; ט&quot;ז) דבפתילות שלנו אין חילוק בין נדלקו ללא נדלקו ופשוט דהכל מותר {וצ&quot;ב מה נשתנה זמנינו, הרי נשתבח הפתילה לאחר שהודלק}"	סימן תקא סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	אם דלקה לשבת וכבה האם מותר ביו&quot;ט שלאחריו?	"התרוה&quot;ד מחמיר דהוי כדחייה בידים ואסור אפי&#x27; לצורך גופו ומקומו, אכן היש&quot;ש מקיל דאין זה מקרי דחייה בידים (מג&quot;א ס&quot;ק ט&quot;ז)"	סימן תקא סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין בב&#x27; ימים דר&quot;ה?"	"מדינא קיי&quot;ל כהרמ&quot;א דאם כבה ביום ראשון מותר מיד ביום שני, אבל המ&quot;ב (ס&quot;ק ל&quot;ד) הביא המחמירים דחוששין לחומרא דהוי כב&#x27; קדושות ואין קדושה אחת מכינה לחברתא דומיא דיו&quot;ט אחר שבת [ותמה ר&quot;י באק דאפי&#x27; אם היא ב&#x27; קדושות מ&quot;מ מותר להדליק ביום ראשון וא&quot;כ מכין לעצמו ואינו הכנה ליום שני, ועוד קשה דמבואר במ&quot;ב (סי&#x27; תט&quot;ז ס&quot;ק י&quot;א) דר&quot;ה הוי קדושה אחת, ורק לחומרא מחמירים דיום ראשון קודש ויום שני חול, וא&quot;כ לגבי הכנה לא שייך איסור הכנה ביום ב&#x27; דר&quot;ה, וכן הקשה הבית מאיר קושיא זו]"	סימן תקא סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לנקות הנרות מהשעוה שנטפו?	"כתב רע&quot;א דאע&quot;פ שאין בהם שום תשמיש והוו מוקצה מותר לנקותם דהדלקת נרות הוי כאוכל נפש ומותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש, אכן המנחת שלמה (ח&quot;ב סי&#x27; ל&quot;ט אות א&#x27;) הביא שמ&quot;ק דאורה לא נחשב כאוכל נפש, ועוד בזמנינו העיקר אור בא ע&quot;י החשמל ולא ע&quot;י הנרות, ולמעשה שמעתי מהגרי&quot;א פארכהיימער שליט&quot;א דעדיף טפי לנקותם ע&quot;י סכין דהוי טלטול מן הצד לצורך דבר המותר"	סימן תקא סעיף ז		
